ג'אבר נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"

החלטה

רקע

ביום 21/10/09 נפגע התובע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. ממקום התאונה פונה התובע באמצעות אמבולנס לבי"ח שיבא שבתל השומר, שם הוא אושפז למשך 5 ימים. במהלך אשפוזו אובחן, כי הוא סובל משבר בזיז רוחבי בחוליה D1 מימין ומשבר דחוס באספקט קדמי של חוליה D5, מחבלת ראש עם איבוד הכרה קצר, חבלה בגב ובצוואר וכן משפשופים בגב היד. במהלך אשפוזו הוא התלונן, בין היתר, על כאבי ראש, סחרחורת ובחילות. בסיכום המחלה, בפרק "המלצות בשחרור", נרשם בהתייחס לכאבי הראש, כי "בכל מקרה של התגברות כאבי הראש, בחילה, הקאה, שינוי במצב ההכרה או הופעת תופעה נאורולוגית חדשה יש לשוב לבדיקה בחדר מיון".

בהמשך היה התובע מטופל במסגרת קופ"ח, והתלונן על כאבי ראש, כאבים בצוואר, בגב ובבית החזה. במסמך רפואי מיום 2/11/09 נרשמו תלונות התובע על כאבים כאמור וצוין עוד, כי הוא "מתלונן על סחרחורת שעוד לא עברה, כאבי ראש". תלונות אלה חזרו על עצמן בביקורים נוספים בתאריכים 10/11/09, 9/12/09, 10/1/10, 11/1/10 ובמסמכים רפואיים נוספים.

בשל הפגיעות מהן סבל בתאונה ותלונותיו כמתואר לעיל, מונו מטעם בית המשפט שני מומחים רפואיים בתחומים האורתופדי והנוירוכירורגי על מנת לעמוד על מצבו עקב התאונה; בתחום האורתופדי מונה ד"ר נחשון רנד ובתחום הנוירוכירורגיה מונה ד"ר חנוך אלרן. ד"ר נחשון רנד הגיש את חוות דעתו לתיק בית המשפט ביום 11/5/11 ובה נקבע, כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5%, בגין שבר בחוליה T5. ד"ר אלרן הגיש את חוות דעתו ביום 14/2/11 ובה נקבע, כי לא נותרה לתובע נכות נוירולוגית כתוצאה מהתאונה.

התובע לא השלים עם חוות דעתם של שני המומחים, וביקש לחקור אותם. נוכח עמדתו זו של התובע קבעתי את התיק לשמיעת ראיות הצדדים, לרבות חקירת המומחים. בישיבת יום 5/2/12 נחקרו המומחים על חוות הדעת שלהם, וכן נחקר התובע בחקירה נגדית על תצהיר עדותו הראשית. בנוסף לעדים אלה הוגשו מטעם הצדדים ראיות בכתב, הכוללות מסמכים רפואיים, תלושי שכר ועוד.

בתום שמיעת הראיות ביקש התובע להשהות את ההוראה על הגשת סיכומים בתיק מאחר שבכוונתו להגיש בקשה לפסילת ד"ר אלרן, המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי. מאחר שהבקשה הועלתה לאחר ששמיעת הראיות הסתיימה, לא קיבלתי את בקשת התובע להשהות את הגשת הסיכומים, אם כי ציינתי שהצדדים יהיו רשאים להתייחס ולהעלות במסגרת סיכומיהם, כל בקשה הנוגעת לחוות דעת המומחים.

עמדה זו שהובאה במסגרת החלטתי מיום 5/2/12 תואמת את ההלכה שנקבעה בשלב מאוחר יותר ברע"א 1509/12 שמקה פשייב נ' הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ, שם נקבע, כי מאחר שתמה שמיעת הראיות, ראוי לדון ולהתייחס לבקשה לפסילת המומחה או למינוי מומחה נוסף בשלב גיבוש פסק הדין ולאחר ניתוח מכלול הראיות. נקבע, כי "אין מקום לערוך מעין 'חזרה כללית' בעניין זה בגדר הבקשה למינוי מומחה נוסף, כאשר ממילא הסתיימה שמיעת הראיות וכל שנותר הוא להגיש סיכומי הצדדים וליתן פסק דין. יש להניח, שאם בית המשפט ישתכנע שהבסיס העובדתי שעל יסודו גיבש המומחה את מסקנותיו אינו תואם את התמונה המתקבלת מחומר הראיות, ובהנחה שהמומחה לא התייחס גם למצבים עובדתיים חלופיים, הוא ישקול כיצד לנהוג, ובכלל זה יבחן את הצורך במינוי מומחה נוסף".

כאמור, מטעם הצדדים הוגשו סיכומים בכתב, אשר התייחסו, בין היתר, לחוות דעתו של ד"ר אלרן. בסיכומיו טען התובע, כי ד"ר אלרן נתן חוות דעת שאינה בתחום מומחיותו, שכן בית המשפט הורה על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי בעוד שד"ר אלרן הוא מומחה בתחום הנוירוכירורגי, תחום שונה באופן מהותי מהתחום הנוירולוגי, שבו נדרש המומחה לחוות את דעתו. נטען עוד, כי המומחה התעלם מהמסמכים הרפואיים שעמדו לפניו, התעלם מממצאי הרופאים שטיפלו בתובע והתעלם מתלונות התובע על כאבי ראש. הוא הוסיף, כי המומחה התייצב לחקירה ללא ניירות העבודה שלו וללא הרישומים שלו בנוגע לבדיקת התובע, דבר אשר מקשה על הצדדים ועל בית המשפט לבחון את דרך עבודת המומחה ודרך הסקת המסקנות בחוות הדעת. לטענת התובע, המומחה אף תיאר את נסיבות האירוע ומנגנון הפגיעה באופן שגוי ובאופן אשר מצנע את חומרת הפציעה.

הנתבעת טענה מנגד, כי לא נפל כל פגם בדרך התנהלותו של המומחה, וכי המניעים מאחורי הגשת הבקשה הם מניעים זרים, כגון העובדה שבמל"ל נקבעה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה בתחום הנוירולוגי בעוד שד"ר אלרן קבע שלא נותרה נכות בתחום זה. לטענתה, משבחר התובע במסלול של מינוי מומחים מטעם בית המשפט, אין עוד רלבנטיות לקביעת המל"ל. הנתבעת הוסיפה, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ועקב חוסר שביעות רצונו של התובע מתוצאת חוות הדעת. לטענתה, אילו המומחה היה קובע לתובע נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי, בקשה זו לא הייתה באה לעולם.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה, בעדותו בחקירה נגדית, בראיות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה כי מן הראוי, בנסיבות המקרה דנן, למנות מומחה רפואי נוסף בתחום הנוירולוגי על מנת שיחווה את דעתו באשר לתלונות התובע על סחרחורת וכאבי ראש.

להלן אנמק את החלטתי.

אכן, בהתאם להלכה הפסוקה, מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום שבו כבר מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט הוא החריג וייעשה במקרים חריגים ונדירים בלבד. ברם, "במקרים בהם מתעורר ספק בדבר משקל חוות הדעת שנתקבלה או בדבר דיותה" מוסמך בית המשפט למנות מומחה נוסף, מבלי לפסול את חוות הדעת הראשונה שכבר נתקבלה (ראו ספרו של השופט ריבלין "תאונות דרכים – סדרי הדין וחישוב הפיצויים", עמ' 583-584). בפסק דין שניתן ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חב' לביטוח בע"מ פ"ד נו(4), עמ' 673 עמד כב' השופט אור על השיקולים, אשר מצדיקים מינוי מומחה נוסף וקבע, כי אם לאחר עיון בחוות הדעת, בתשובות לשאלות ההבהרה ובחקירתו הנגדית של המומחה, עדיין נותרו בלבו של השופט "ספקות, וכי הוא נזקק לחוות דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף". השופט אור הוסיף באותו עניין, כי "מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם מקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה לידיו".

בענייננו, לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בעדותו של המומחה, בחקירה נגדית, הנני סבור כי לא ניתן לבסס קביעה מושכלת באשר לתלונות התובע על סחרחורת וכאבי ראש על חוות דעתו של ד"ר אלרן. כפי שיפורט בהמשך, המומחה כלל לא התייחס לתלונות התובע על כאבי ראש וסחרחורת ולפיכך לא ניתן למצוא בחוות דעתו ביטוי לתלונות אלה וכמובן לא ניתן למצוא דיון כלשהו בתלונות התובע. יתרה מכך, על פי עדות המומחה בחקירה הנגדית, תלונות התובע על כאבי ראש שייכות לתחום הנוירולוגי שאינו בתחום מומחיות ולפיכך נדרש מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי על מנת שיחווה דעתו באשר לתלונות אלו ולקשר שלהן לתאונה. במובן מסוים, מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי הינו מינוי מומחה בתחום חדש שטרם מונה לגביו מומחה ולפיכך, אין צורך בקיומם של טעמים מיוחדים למינוי מומחה ודי בקיומה של ראשית ראיה לקיומה של נכות. ברם, וכפי שיפורט להלן, במקרה דנן מתקיימים טעמים, אשר מצדיקים מינוי מומחה נוסף בתחום בו מונה ד"ר אלרן, וזאת נוכח הבעייתיות והפגמים שהתגלו בחוות הדעת.

כאמור, לאחר התאונה החל התובע להתלונן על כאבי ראשי וסחרחורת. תלונות אלה חזרו על עצמן במסמכים הרפואיים שקיבל התובע בקופ"ח במהלך המעקב הרפואי שם, בכתב התביעה, בפני ד"ר נחשון רנד שמונה כמומחה מטעם בית המשפט ובתצהיר עדותו הראשית. משום מה, אין זכר לתלונות התובע על כאבי ראש וסחרחורת בחוות דעתו של ד"ר אלרן, ואין שום דיון או התייחסות לתלונות אלה ולקשר שלהן לתאונה.

בחקירתו הנגדית הסביר ד"ר אלרן, כי הוא לא התייחס לתלונות אלה מאחר שהתובע לא התלונן בפניו על כאבי ראש וסחרחורת (עמ' 13 לפרוטוקול שורה 15-16). תשובה זו לא ניתן לקבל. מעיון בחוות הדעת עולה, כי המומחה כלל לא התייחס לתלונות התובע, לא בקשר לכאבי הראש, לא בקשר לסחרחורת ולא בקשר לכל תחום אחר. הוא לא רשם אף תלונה מפיו של התובע, לא ערך פרק שעניינו תלונות הנבדק, ולא ברור מה בדיוק בדק המומחה ולאילו תלונות הוא התייחס. אם נקבל את גישתו של המומחה, שמכוון שלא נרשם שהתובע התלונן על כאבי ראש אז הוא לא התלונן, המסקנה המתבקשת היא שהתובע לא התלונן על שום דבר, ולפיכך המומחה לא בדק שום דבר ולא חווה את דעתו על שום דבר.

גם מעיון בפרק "הבדיקה הרפואית" שבחוות הדעת לא ניתן לדעת מה היו תלונות התובע בפני המומחה; האם הוא התלונן על כאבי ראש, האם התלונן על סחרחורת, או שמא תלונותיו היו בתחומים אחרים, שגם הם לא פורטו ולא הוזכרו בחוות הדעת. בשל כך, לא ניתן להבין מהאמור בפרק זה ומהאמור בחוות הדעת בכללותה מה בדיוק בדק המומחה אצל התובע ועל מה בדיוק הוא חיווה את דעתו.

ניתן היה לצפות מן המומחה שמתמנה מטעם בית המשפט לפרט בחוות הדעת את תלונות התובע לפניו ולהתייחס לכל אחת מהתלונות ולקבוע אם היא מוצדקת, אם היא מצדיקה קביעת אחוזי נכות ואם הנכות הנובעת מאותה תלונה, ככל שקיימת, קשורה לתאונה. המומחה לא נקט בדרך זו בעת הכנת חוות הדעת ומעיון בחוות הדעת ניתן להתרשם, כי מדובר בחוות דעת כללית ולאקונית מדי, שאין בה דיון מעמיק ויסודי בתלונות התובע ובקשר שלהן לתאונה.

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי במסגרת חקירתו הנגדית נתן המומחה מענה לתלונות התובע לעניין כאבי הראש וקבע, כי מדובר בתלונות שאינן קשורות לתאונה.